הסבת הכנסה פסיבית אל מי שפטור מתשלום דמי ביטוח 

 הסבת הכנסה פסיבית אל מי שפטור מתשלום דמי ביטוח

קבוצות נישומים שונות אינן חייבות בתשלום דמי ביטוח לאומי, ולפיכך רצוי לשקול להסב אליהן מקורות הכנסה פסיביים, שאחרת, היו מתחייבים כאמור. באלה ייכללו למשל, מניות הצפויות להצמיח דיבידנד, מבנים מושכרים וכיוצא באלה. יש להעיר, כי הכנסות ריבית והצמדה על פיקדונות פטורות ממילא מתשלום דמי ביטוח, מכוח סעיף 350(א)(6) לחוק הביטוח הלאומי.

אישה נשואה, אשר אינה "עובדת" ואינה "עובדת עצמאית" פטורה מתשלום דמי ביטוח. זאת, מאחר ואינה עונה להגדרת "עובדת מבוטחת" שבסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי. לפיכך, רצוי להעביר את מקורות ההכנסה הפסיביים של בני הזוג לאישה, אם היא עומדת בתנאי הפטור.

יש להקפיד שבשום שלב לא תשתכר האישה הכנסה כלשהי מיגיעה אישית, שכן הדבר עלול לפגוע בפטור.

בפסק דין גליק[1] נקבע שהכנסות האישה מריבית ומהפרשי הצמדה אינן מצטרפות להכנסת הבעל לעניין חוק ביטוח לאומי, אלא רק לצורך פקודת מס הכנסה. זאת, אף שהכנסת האישה אינה מיגיעה אישית ולא מתקיים לגביה חישוב נפרד.

גם מבוטח שהגיע לגיל הפרישה אינו חייב בתשלום דמי ביטוח לגבי הכנסותיו הפסיביות, לפי סעיף 351(ג) לחוק הביטוח הלאומי[2]. על כן, מומלץ למבוטחים להסב  מקורות הכנסה פסיביים להוריהם המבוגרים. בדומה, יכול בן זוג אחד להעביר את מקור ההכנסה לבן זוגו, אם האחרון חצה את סף הגיל הנדרש. יש לציין, שאם המבוטח יגיע בקרוב לגיל הפרישה, הרי שאם ימתין ויימנע אם ניתן, מהפקת ההכנסה, עד לגיל הפרישה יהיה זכאי לפטור מתשלום דמי הביטוח עם קבלת ההכנסה הפסיבית לאחר גיל הפרישה.

מובן שהסבה למבוטח מבוגר צריכה לקחת בחשבון את סכום ההכנסה הפוגעת בקבלת קצבת זקנה על ידי דחיית הקצבה למי שהכנסותיו חרגו מסכום ההכנסה המרבית לפי לוח ט' לחוק[3].

נכה אינו חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי, לפי סעיפים 200 ו-351(ד) לחוק הביטוח הלאומי. ניתן להסב את מקור ההכנסה הפסיבית אליו, ולזכות בפטור, אף אם קצבת הנכות שנקבעה לו אינה יציבה ואף אם יש לו הכנסות אחרות.

על מנת לזכות בפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי ניתן גם להסב את מקור ההכנסה לקטינים. אמנם סעיף 83 לפקודה קובע, כי הכנסה, המוסבת למי שטרם מלאו לו 20 שנה, יראו אותה כהכנסתו של המסב, אולם כוחה של קביעה זו יפה אך ורק ביחס להוראות הפקודה, כפי שנפסק בעניין חמני[4].

באותה פרשה השכירו ילדיו הקטינים של התובע נכס לצד ג', דמי השכירות יוחסו לתובע, והוא נדרש לשלם דמי ביטוח בגין ההכנסה מהשכירות הנ"ל. בית המשפט פסק, כי בסעיף 83 נאמר מפורשות "לעניין פקודה זו" ואין מקום להרחיב דיבור זה אל חוק הביטוח הלאומי[5].

הערה

בחוק הביטוח הלאומי לא מצויה נורמה אנטי-תכנונית כדוגמת סעיף 86 לפקודת מס הכנסה או סעיף 84 לחוק מס שבח, וכן לא קיימות הוראות, המתייחסות להסבת הכנסה, ניכור הכנסה ושימוש בה[6]. מכל מקום יש לציין, כי תכנון המס, שהוצע לעיל, מוגבל לנושא לעניין דמי הביטוח הלאומי בלבד.

[1] דב"ע תשן/0-22 המוסד לביטוח לאומי נ' משה גליק, פד"ע כב, 161 והאתר המשפטי מסטקס.

[2] סעיף 351(ג) פוטר את הנישומים האמורים מתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 335(ב) [ביטוח ילדים], 335(ה) [ביטוח אבטלה], 335(ז) [נכות], 335(ח) [סיעוד], 335(ט) [זקנה ושאירים]. למעשה, מדובר בפטור מוחלט, המקיף את כל מרכיבי החיוב הרלוונטיים לנישומים המדוברים.

[3] ראו מ' כהן - י' אילוז תכנוני מס עמ' 335-329 ועמ' 351-347.

[4] דב"ע מ"ח 0-264 גואל חמני נ' המוסד לביטוח לאומי, האתר המשפטי מסטקס.

[5] ראו בדומה: מ"ז 0/296 מתיתיהו וייס נ' המוסד לביטוח לאומי, מיסים ג/2 (3/89) ה-160. בעניין זה נפסק, כי הכנסת החברה משפחתית מיוחסת לנישום העיקרי אך ורק לצורכי פקודת מס הכנסה, ולא לצורכי גביית דמי ביטוח לאומי.

[6] לאבחנה בין שימוש בהכנסה לבין ניכור הכנסה, ראה מ' כהן דיני מסים (כרך א') בהוצאת המכון למסים וליעוץ כלכלי בע"מ, בעמוד 1401.

• מתוך אוגדן תכנוני מס בהוצאת המכון למסים וליעוץ כלכלי בע"מ - לפרטים לחץ כאן
• למעבר לאתר המחבר לחץ כאן